<h1>ראב"ן סימנים שי"ח, שי"ט</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ונידה דאורייתא סופרת ששת ימים והוא אם ראתה יום אחד, ראתה שנים סופרת (ששה) [חמשה] ימים והם ראתה שלשה סופרת ארבעה והם ד' סופרת ג' והם ראתה ה' סופרת ב' והם ראתה ו' סופרת א' והם ראתה כל ז' טובלת לערב וטהורה, דכתב שבעת ימים תהיה בנדתה ולא יותר אפילו כל שבעה. ואם ראתה בשמיני אחר הנידה, על זה נאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נידתה היינו אחר ז' ימי נידה, ואם ראתה בשמיני שומרת תשיעי כנגד שמיני ואם לא ראתה בתשיעי טובלת לערב וטהורה ואם ראתה הויא זבה קטנה וצריכה לשמור עשירי ואם לא ראתה טהורה ואם ראתה הויא זבה גמורה בג' ראיות הללו דכתב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה, וצריכה ז' נקיים וטבילה וקרבן, ולא בעיא (ז' נקיים) [מים חיים] (אלא) זבה דתנן [בתוספתא מגילה פ"א] חומר בזב מבזבה שהזב צריך מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים אלא מי מקוה. וכשראה רבי שנתמעטה חכמת נשים לטעות בווסתן בין ימי נידות לימי זיבות, עמד והתקין לשאינן יודעות כהא דאמר רב יהודה אמר רב [ס"ו.] התקין רבי בשדות לנשי עמי הארץ הטועות ראתה יום אחד סופרת ששה והוא, ממה נפשך דאי בימי זיבה הוא ראייה זו אינה טמאה אלא יום אחד בראייה אחת, אלא דילמא בימי נדה הוא ודין נדה ראתה יום א' סופרת ששה והוא וטמאה כאלו ראתה כל שבעה, ראתה שנים ששה והם והכל לחומרא דילמא הראשון סוף אחד עשר הוא והשני הוא תחלת נדה לפיכך מונה עם השיני ששה ימים ולא עם הראשון, אבל ראתה ג' ימים אמרינן לחומרא דבתוך י"א ימי זיבה קיימא והוי זבה וצריכה ז' נקיים בלא ראייה. ובתר רבי אחמירו טפי דא"ר זירא [ס"ו.] בנות ישראל החמירו על עצמן אפילו רואות טיפה דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים בראייה אחת, וכל בנות ישראל בין נשי תלמידי חכמים בין נשי עמי הארץ. והחמירו עליהן והנהיגו כן משום דמספקי להא ראייה בראיית של ימי ספר דסופרת ובעיא למימנא עוד שבע כדאמר דילמא חזיא ראייה אחת בימי נדה ולאו אדעתה והדר חזיא אחר הנדה תלתא יומי ולאו אדעתה וראייה היא בימי ספר וסופרת, ואע"ג דאשה מרגשת כשרואה כסבורת הרגש מי רגלים הוא ולא בדקו, ואמרו הנשים כי היכי דטעינן בווסתות ה"נ טעינן בראיות ושמא חזינן ולאו אדעתין ולכך החמירו, ובאותה חומרא קיימי נשי האידנא.
